שנה מעוברת בלוח השנה העברי

הלוח העברי הוא לוח אשר בבנייתו מתחשבים הן במחזורי השמש והן במחזורי הירח, שכן חודשי השנה בלוח העברי נקבעים על פי משך הזמן שבו מקיף הירח את כדור הארץ, זמן זה אורך כ-29.5 ימים, אך שנת השמש מתבססת על הזמן בו כדור הארץ מקיף את השמש. נושא זה יוצר בעיה מפאת חוסר התאמה בין השניים. זאת משום שבשנת הירח ישנם 354 ימים ואילו בשנת השמש 365 ימים. זאת אומרת, שקיים הפרש של 11 יום בכל שנה בין שנת השמש לשנת הירח. כאשר עוברים שנתיים ההפרש גדל ל-22 ימים, ולאחר שלוש שנים ההפרש שוב גדל. מאחר וההפרש אינו חדל מלגדול, הוא עלול לשבש את הקשר בין התאריך אשר נקבע על פי חודש הירח לבין השנה הנקבעת לפי השמש. לכן, לוח השנה העברי אינו מתבסס רק על השמש או הירח, אלא יוצר שילוב בניהם ונקרא שנה שמשית-ירחית. את הלוח העברי מחלקים לשנים עשר חודשים, כאשר חלקם מלאים ומונים 30 ימים, ואילו החלק השני מונה חודשים חסרים אשר מונים 29 ימים. בדרך זו החודשים נקבעים לפי תנועת הירח ומחזור השנה החקלאית נקבע לפי השמש. כידוע, במסורת היהודית ישנו קשר הדוק בין עונות השנה לחודשי השנה, לכן, עקב עובדה זו, הוחלט כי לוח השנה העברי יתבסס הן על שנת הירח והן על שנת השמש.

נוסף על כך, בלוח העברי ישנם שלושה חגים, הנקראים שלושת הרגלים, כאשר כל אחד מן החגים קשור לעונה חקלאית מסוימת. שלושת החגים הם: פסח, שבועות וסוכות. כמו כן, במקרה זה, נהוג להסתמך על המקרא ולחגוג את חג הפסח תמיד בחודש האביב, את שבועות בעונת הקציר ואת חג הסוכות בעונת האסיף. בכדי לאפשר זאת, צריך לעבר בין השניים. כלומר, אחת לשנתיים או שלוש שנים, יש להוסיף חודש נוסף בן 30 ימים ללוח השנה וליצור שנה בת 13 חודשים. כאשר שנה כזו תקרא שנה מעוברת, וזו נועדה בכדי להשלים את ההפרש שנוצר בלוח השנה אשר מתבסס על פי הירח. יתרה מזאת, הסנהדרין לקחה בחשבון מספר גורמים טרם הכרזתה על שנה מסוימת כמעוברת. כאשר הגורם העיקרי והמכריע ביותר היה נקודת השוויון של האביב, זאת אומרת, הנקודה שבה מתרחש שוויון בין היום לבין הלילה. כלומר, במקרים בהם נקודת השוויון התרחשה לאחר מחציתו הראשונה של חודש ניסן, השנה אוטומטית הייתה מוכרזת כשנה מעוברת. זאת מכיוון, שכפי שהוזכר קודם לכן, חג הפסח חייב להתרחש באביב.