הספד לבעל אהוב: זכרונות שיחממו את הלב

ואיך אני אמשיך בלעדיך?

בחיים יש רגעים שמזכירים לנו כמה קשה לאבד את האנשים שאנחנו אוהבים. המאמר הזה נכתב לך, אהובי, כי עשית את חיי צבעוניים יותר, עמוקים יותר, ועם המון צחוק ותחושת בית. אין ספק שהיית השמש שלי, והיום אני כאן כדי להאיר בשברון לב.

זיכרונות שלא יימחו

בוא נזכור כמה רגעים מהחיים המשותפים שלנו:

• אולי זה היה ביום ההולדת שלי, כששכחת להביא עוגה אבל הבאת אותי למסעדה האהובה עליי – אכן, צדקת, אוכל מנחם הוא תמיד פתרון טוב!
• וכשהחלטנו לסיים את הערב בכמה קורות חיים בפני החברים. כולם צחקו, חוץ ממך, כמובן, כי רק אתה ידעת כמה קשה לי עם טכניקת ההגשה שלי.
• הטיולים שלנו – כל ערב במדבר, וכל לילה על החוף – איך שכחנו שאיננו אוהבים קמפינג, אבל גם מבנה אוהל רדוף עם גחליליות לא יוכל לשפות על הצחוקים שלנו.

הדברים שהשארת לי

נכון, אהוב שלי, לא הכל היה קל, אבל השארת לי תכנים נפלאים לנצח:

• אהבה בלתי נגמרת (שלא מנתרת)
• נשים שמבינות את הכוח של גברים בקניות
• יחס חם וטוב לב

ועכשיו, כשאתה לא שם, אני תוהה: איך אשמור על כל הדברים האלו? האם נעלמת לי, או פשוט תמולל את האהבה והזיכרון?

סיום כואב ומלא אהבה

ובסופו של דבר, אהובי, לא משנה היכן תהיה, כואב לי להפסיד אותך, אך אני יודעת שהזכרונות שלנו לא יימחאו לעולם. נתראה באלף חיים אחרים, ואני מבטיחה להתרחב בצחוק, לחייך ליד המראה ולספר לכל תושבי השמיים עליך.

אז עד שנטען את חיי, וכשניפגש שוב, אני אוחזת בזיכרוניך בלב שלי כמו חצי עוגה במקרר – מתוקה, אך עם צרות של שאריות.