חוויית געגוע: משפטי געגוע לאבא שנפטר

געגוע שאפילו הזמן לא יכול למחוק

להתגעגע לאבא זה כמו לנסות למצוא את המפתחות כשיש לך חורי זיכרון – זה מתסכל, זה כואב, אבל יש בזה גם רגעים של חמימות. רבות מהתכנים שאני רוצה לחלוק איתכם, הם לא רק משפטים, אלא גם זיכרונות, רגעים של צחוק ודמעות

רגעים קטנים שמזכירים אותו

הגעגוע מתממש בדרכים שונות, בין אם זה ברגעים קטנים או בזיכרונות גדולים. הנה כמה משפטים שנוגעים ללב:

• “אבא, היית הבן אדם הראשון ששיגע אותי עם המשפט 'סיימת את האוכל?'”
• “זוכר איך הייתי מראה לך את ציורי בביה"ס? עכשיו אני רק מצייר לעצמי את הפנים שלך כשאני מתגעגע.”
• “אתה היית השמש שלי, אבל עכשיו אני מרגיש כמו צל.”
• “היי, שמעת? עושים עכשיו דיאטות שאין בהן לחם. הייתי מת לשתף אותך בזה!”

הזכרונות שבלב

הגעגוע לאבא לא פוסק, הוא נשאר חי בתוכנו. כמה זיכרונות שיחד איתם אני חווה את האהבה והצחוק:

• “אבא, כל מיני פנסים שאני רואה מזכירים לי אותך ואת הסדנאות שטיפלנו בשעת חצות.”
• “כשמישהו מספר בדיחה גרועה, אני מצפה לתגובה שלך – חייבים לאסוף את הטבעת!”
• “המילים שלך נשארות כמנגינה ברקע שלי. גם כשאני לא שומע אותך פיזית, אני מרגיש אותך בלב.”

סיכום עם חיוך ודמעה

לסיום, לא משנה כמה זמן יעבור, אני יודע שהגעגוע לעולם יישאר חלק מהחיים שלי. תחפשו את הרגעים שגם אם הם כואבים, הם יכולים להעלות חיוך על הפנים. אז אבא, תדע שאתה מלווה אותי בכל צעדי החיים, גם אם הפיזי אינו כאן – הזיכרון שלך חי וברור מתמיד.